תחנה, מצודה וגם מטה של חטיבת הראל (הפלמ"ח). תחנות רבות בחייה של מצודה מהיפות שהוקמו במיזם בנייני המשטרה הבריטית. מבנה שהחל כתחנת משטרה מקומית, שודרג למצודת טיגארט היוקרתית ביותר ועד לתפיסתה בידי הפלמ"ח. זהו סיפורה של משטרת אבו גוש הידועה גם בשם "משטרת קרית אל עינב"
כתב: אפי אליאן | צילומים: , מורן יונה אליאן, אפי אליאן , גלב גלזקוב , ארכיון אוטו הופמן (הספרייה הלאומית) , ארכיון המדינה, ארכיון לע"מ | קליפ וידאו: אפי אליאן
קליפ וידאו על מצודת הטיגארט באבו גוש (כ- 17 דקות)
קליפ וידאו – צילום אוירי מעל מצודת המשטרה באבו גוש (כ- 6 דקות)
קליפ וידאו – צילום אויר היקפי מעל מבצר המשטרה באבו גוש (כ- 3 דקות)
בפתח הדברים…
היישוב / כפר אבו גוש החל את קיומו עוד קודם לתקופת המנדט הבריטי. על פי המקורות, עוד בטרם כבש איברהים פאשה את הארץ בשלהי 1831, אוזכר הכפר אבו גוש כנקודת מעבר ועצירה על הדרך העולה מאזור השפלה לירושלים. בנקודה זו כך נטען נהגו אנשי הכפר, לגבות כספי "מס מעבר" לאחר הגעתו של פאשה הופסקה גבייה זו במסגרת התנאים שהונהגו מול האוכלוסייה המקומית.
בעת תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל (או פלשתינה), הכפר היה תחת גזרת העיר ירושלים. אך שמו לא היה אבו גוש, אלא נקרא קריית אל עינב, זאת בשל הקרבה לתל ארכיאולוגי המוכר כשרידיה של עיר מקראי . אתר זה נמצא בשטח החופף בין קרית יערים (של היום ולבין אבו-גוש).
עוד נציין כי במהלך תקופת המנדט, תושבי הכפר אבו-גוש לא נטלו כל חלק בפרעות של המגזר הערבי בארץ ישראל ואף שמר על ניטרליות. גם מאוחר יותר, במלחמת העצמאות, כפר זה הי ההכפר היה היחידי בגזרה אשר לא לקח חלק במתקפות על הצד הישראלי, כמו כן ידועים גם סיפורים רבים על סיוע מצד אנשי הכפר ללוחמים הישראלים במלחמה זו.
התחנה הראשונה
מבנה התחנה הראשון, הוקם בשנת 1926. המבנה הוקם על מנת לתת שירות לאנשי הכפר. מבנה התחנה הדו קומתי כלל עמדת יומנאי, תא מעצר מאחור, חדר אכסון וקומה עליונה ששימשה כפי הנראה למגורי משפחת מפקד התחנה. בצמוד, הוקמה אורוות סוסים בת ארבעה תאים. בשלב זה נקראה התחנה "משטרת אבו גוש" על שם הכפר אשר בשטחו הוקמה המשטרה.
תחנת המשטרה פעלה בכוח די מצומצם ביחס לזה שיהיה בעוד מספר שנים לאחר שדרוגה. מבנה התחנה כלל מספר שוטרים בודדים אשר איישו אותה ברוב שעות היממה, רוב רובם פעלו במסגרת תפקידם באמצעות סוסים שאוכסנו במבנה הסמוך וכך ביצעו את עבודתם בכפר ובסמוך לו.
משטרת אבו גוש אמנם ניצבת על ציר מרכזי מאוד, בייחוד בתקופה ההיא, אך עם זאת לא ידעו אירועים חריגים מדי בגזרה זו. לפחות עד ההחמרה בכמות מאורעות המרד הערבי הגדול (מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט)
מאורעות אלה, התרחשו בין 1936 ל-1939, כאשר החלו בעיקר בצפון הארץ והתפשטו ליתר הארץ לקראת 1938-1939. המרד, שנחשב מהלך מאורגן [יחסית] פרץ בארץ ישראל (פלשתינה בתקופה זו) כנגד מוסדות הממשל הבריטי ואף כנגד יישובים ישראלים. המתקפות מצד הערבים כללו פגיעה בתשתיות, גידולים חקלאיים ורכוש , תקיפות ופגיעות בנפש כנגד חיילים ושוטרים בריטים ואזרחים.
בתחילת המרד, המתקפות היו מגוונות , אך עם הזמן הפכו משוכללות והקצב גבר יותר ויותר. תקיפות אלה הגיעו גם למוסדות כמו תחנות משטרה ובמקרה שלנו, גם משטרת אבו גוש אשר הותקפה פעמיים במשך כל תקופת המאורעות.
התקיפה הראשונה על המשטרה אירעה בחודש יוני שנת 1936. תקיפה זו היתה ברוטלית ואלימה, אך היתה בעצמה עליית מדרגה ברמת האלימות שכן, זוהי תחנת המשטרה הראשונה בארץ אשר הותקפה במסגרת המאורעות המרד הערבי הגדול.
עד האירוע התקיפה הראשון של משטרת אבו גוש, האירועים היו הרבה יותר קלים, כמו מקרים של גניבת נשק, ניסיונות התנקשות בשוטרים ובקצינים , אשר ברובם לא הצליחו כלל לבצען בהצלחה. מה שיצא שהניסיונות אלה היה יותר מטרד של תחנות המשטרה מאשר פגיעה משביתה. אך עם זאת, גם מקרים "קלים" אלה מנעו מתחנות המשטרה ומפעיליהם לתפקד בצורה סבירה.
במקביל למאורעות המרד הערבי הגדול, החלו תקיפות של תחנות משטרה נוספות אך הפעם בידי אנשי האצ"ל, אשר כידוע, התנגדו לממשל הבריטי וכחלק ממחאת הארגון, דאגו לשדוד נשקים וציוד מתחנות המשטרה לטובת הצרכים שלהם ולא פחות גם בעניין המורל הארגוני.
לאחר המאורעות , סר צ'ארלס טיגארט
בעקבות מקרה זה של תקיפת המשטרה באבו-גוש ומקרים חמורים נוספים ברחבי הארץ, התעוררה בארץ אוירה קשה שכן ממשלת המנדט איננה מצליחה להתמודד עם אירועי המרד הערבי.
בשל כך זימן הממשל הבריטי את סר צ'ארלס טיגארט אשר היה מומחה להתמודדות עם אירועי טרור. כאשר הגיע ארצה, ניתח טיגארט את אופן פעילות המשטרה הבריטית ותוך זמן קצר נמצא כי המשטרה לוקה בחסר בכל הקשור לתפעול הארגוני הקיים. בסוף התהליך הציג תוכנית שהכילה מספר המלצות לשינוי אופי הטיפול באירועים. בין המלצות התוכנית שהגיש היתה תוכנית מרכזית שכללה בניית שבעים ושבעה תחנות משטרה מבוצרות בנקודות אסטרטגיות ברחבי הארץ, אשר אלו יתנו את המענה לתפעול המשטרה בצורה יסודית ובטוחה יותר עבור המשטרה אנשיה וכליה. לקראת סוף שנת 1939 תוכנית מיזם המצודות התקבלה ברוב והוחלט על תכנון והקמת 11 מצודות משטרה כסבב ראשון. ועוד 46 מצודות נוספות כאשר משטרת אבו גוש (או משטרת קרית אל עינב) הינה המצודה הראשונה בין המצודות שהוקמו בסבב הבניה השני. מפה יצא שבתחנה זו הושקעו משאבים רבים שכן היתה הראשונה בסבב בניה זה.
משטרת אבו גוש כבר אינה תחנה קטנה
משטרת אבו-גוש, אשר בשלב זה כבר קיבלה את הכינוי ברשימת מצודות הטיגארט "משטרת קרית אל עינב", החלה לעבור את השדרוג למצודה מרשימה ומחוזקת. המצודה הוקמה בשילוב של מבנה המשטרה הראשון ואורוות הסוסים הצמודה.
כמו בכל מצודות הטיגארט מדגם זה, המבנה הורחב למתחם של בלוקים משוריינים, כאשר במרכז ישנה חצר מרובעת. הבלוקים, מכילים משרדים, מגורים, חדרי אכסון ותאי מעצר, כאשר בשתי נקודות מקבילות קיימים מגדלים / צריחים בעלי חרכי ירי לכל כיון להגנת המצודה. על גג המגדלים, עמדות ירי והגנה.
מסמכי הקמת התחנה נחתמו ב"מחלקת עבודות ציבוריות" ביום 29.3.1940 והמבנה הוקם בתוך כמעט שנה על ידי מהנדס מחוז ירושלים ובסיוע של חברת סולל בונה.
מצודה מיוחדת במינה
ממבט ראשון על מבנה המצודה, ניתן להבין שאין מדובר במצודה שגרתית. אמנם, אם נסתכל על כל יתר המצודות ברחבי הארץ, נבחין שהיו כמה מצודות מסוימות שכן זכו לאותו "מראה חריג", בעיקר המצודות "האחרונות" ברשימת בנייני המשטרה הבריטים – לדוגמה, מצודה 051 – משטרת נבי סלח, אשר נבנתה עם חיפוי "אבן ירושלמית" ומרפסותיה נבנו בצורת קשתות ססגוניות, או מצודת סילאת אד-דהר (מצודה 049) שאף היא די דומה באופי הבניה למשטרת נבי סלח.
במקרה שלנו גם משטרת אבו גוש, (קרית אל עינב) נבנתה בשילוב אבנים בעלי מראה של "אבן ירושלמית". אך לעומת האחרות שציינו קודם, המצודה באבו גוש – היתה הראשונה ברשימת הבנייה.
אך קיים הבדל נוסף בין המצודות "האחרונות" לראשונה ברשימה, משטרת אבו גוש היתה מצודת "הכתר" אם ניתן לקרוא לה כך, במבנה הושקעו זמן בניה , חומרים איכותיים וממון רב על תוספות ותשתיות שלא היו מוכרות גם בתחנות משטרה האחרות – אף מהסבב בניה הראשון (מצודות 1 עד 11).
אם נתרגם את המילים למספרים , הרי שלשם בניית המשטרה החדשה, הושקעו לא פחות מ-11,000 לירות ארץ-ישראלית למטר רבוע. מדובר בסכומים כמעט דמיוניים אשר לא היו מוכרים קודם לכן לטובת בניית מבני ציבור / ממשל בארץ ישראל.
על פי מסמכים שנאספו בארכיון הפרויקט, נמצא כי עוד בתחילת תכנון הקמת המצודה סביב מבנה המשטרה הראשוני, הועלתה אפשרות להקים מבנה גדול יותר מאשר זה שהוקם בפועל. על פי שרטוטים שהוכנו במחלקת עבודות ציבוריות נראה שבתחילה רצו להקים בלוק דו קומתי גם בצד המערבי של התחנה, אשר יכיל חדרי מגורים למשפחות וגם "רווקיות" נוספות על הקיימות, אך בשל ההוצאות הרבות בשל הרצון של המהנדסים ליצור תחנה בגימור מאוד גבוה, ירדו מהרעיון והחליטו על מבנה חד קומתי בבלוק המערבי ולהשאיר את יתר המבנה כפי שתוכנן בתחילה.
אז איך באה לידי ביטוי ההשקעה הכלכלית הרבה? ובכן, בתחנה הוקמו מרזבים רבים בכל נקודה אפשרית על שטחי הגגות הנרחבים של התחנה, כל אלה הזרימו את מי הגשמים למאגרי מים שהיו תחת משטחי הבטון בחצר הפנימית של התחנה, בצד האורווה המורחבת ואחורי מבנה המשטרה הראשון. על משטחי הבטון – מול דלת האורווה, הוקמה אף שוקת מים עבור הסוסים הצמאים שחזרו מפעילותם המבצעית, את המים – הזרימו באמצעות משאבה מתוך מאגרי המים התת קרקעיים.
בנוסף, הושקעו במתחם התחנה בפריטי פרזול ומתכת מיוחדים בחלונות ודלתות. מערכת חשמל משוכללת מאוד לתקופה הותקנה בתחנה, לרבות גנרטור חשמל למצבי חירום ומצור על המשטרה, חדר מצברים שאמור לספק את החשמל בעת הצורך אם התחנה תנותק מרשת החשמל ועד למשטחי ריצוף בעלי חריצים נגד החלקה באורוות הסוסים. משטחים כאלה ניתן לראות אגב גם במשטרת בית ג'ברין, שהיא למעשה ה"מצודה לדוגמה" אשר הוקמה בסבב הראשון של בניית בנייני המשטרה בין 1939 ל-1940.
תחנת המשטרה נכנסה לפעילות מלאה לאחר השלמת בניית המצודה סביבה. נציין כי גם במקביל לעבודות, המשיכה עבודת התחנה להתבצע בהתאם לנדרש, אך עם השלמת המבנה המוגדל, גדל גם תקן כמות השוטרים שאיישו את המבנה. בעת תקופת המנדט ידוע כי שירתו במבנה בסביבות 30 שוטרים דרך קבע, כמובן שמדי פעם בהתאם לצרכים שעלו, תוגברה התחנה בשוטרים נוספים ובעיקר שוטרים רוכבים.
המצודה החדשה בפעילות
עם סיום שדרוג תחנת המשטרה של אבו גוש למצודה מן המניין, נכנסו שוטרי התחנה לפעילות מלאה ושגרתית , בשלב זה כבר מאורעות המרד הערבי הגדול כבר פחתו משמעותית, אמנם תמיד היו אירועים ברחבי הארץ אך אלו נחשבו חריגים, כמו למשל אירוע ההתקפה על משטרת רמת גן ב- 23.4.1946 על ידי כוח של ארגון האצ"ל, אך באשר לגזרת אבו גוש, האזור היה יחסית שקט ועיקר הפעילות היתה סביב הדרך העולה על ירושלים ופעילות כנגד אירועים פליליים ולאומניים נקודתיים בכפר.
אך השקט, נמשך מספר שנים בלבד, שנת 1947, תקופת המנדט עומדת להסתיים בארץ ישראל והבריטים עושים את ההכנות לקראת עזיבת הארץ. כחלק מתהליכי העזיבה, העבירו השוטרים הבריטים גם את תחנות המשטרה – לעיתים יחד על ציודן המלא לידי הגורמים הקרובים ביותר שפעלו בתחנה. לדוגמה, אם תחנת משטרה פעלה בגזרה של יישוב יהודי, הועברה התחנה לידי ראש היישוב (המוכתר), אם התחנה פעלה בסמוך ליישובים ערבים – הועברה השליטה לראש הכפר הקרוב או הגדול בסביבה. היו אף מספר תחנות שהשליטה הועברה תחת לחימה ומאבקי כוח, ופה נכנסת המשטרה באבו גוש להמשך סיפורינו.
העברת בעלות – חטיבת הראל
הבריטים עזבו את תחנת המשטרה בבוקר יום 21.4.1948, מספר שבועות לפני יום הקמת מדינת ישראל ופרוץ מלחמת העצמאות, מי שהיה מפקד התחנה – קצין בריטי בשם "בלייק", סגר את משרדו והעביר את מפתחות התחנה לידי מוכתר הכפר אבו גוש. בעת מסירת המפתחות הסביר הקצין בלייק למוכתר כי מעביר לרשותו את מבנה המשטרה על חלק מהציוד שהיה קיים בה, שכלל כלי נשק ותחמושת, רהיטים וציוד להפעלת המשטרה. בסיום העברת המפתחות, הקצין הבריטי מבקש מהמוכתר להעלות מספר צעירים מקומיים למרפסת וגג המבנה וזו במטרה לשמור על המשטרה "מפני היהודים".
בשלב זה, נמלא חלל קטן בסיפור, על ידי מידע שהתקבל מצד דינה , מי שהיתה דיירת צעירה עם הוריה בתחנת המשטרה באבו-גוש ובת לשוטר במשטרת פלשתינה משנת 1936 ועד שנות השבעים במשטרת ישראל. מהסיפור עולה כי בעת פינוי המשטרה על ידי הבריטים, יצאה משאית מתחנת המשטרה באבו גוש, כאשר היא נושאת בארגזה המכוסה בברזנט רהיטים, ציוד ושמיכות ובניהם – משפחתה של דינה. למען לא יתגלו עד היציאה מהכפר.
נהג משאית שבשלב זה טרם ידוע עד כה מי היה, האם אחד מהשוטרים ערבים של התחנה?, או שוטר בריטי?, מי מהם אשר חששו לחיי המשפחה הישראלית שהתגוררה בתחנה והובילו אותם אל מחוץ לכפר. אותו נהג הסיע את דינה ומשפחתה בהיחבא לתחנת משטרת עפולה על מנת להרחיקם ממשטרת אבו גוש שהפכה לגזרה כל כך נפיצה.
נחזור כעת לתחנת המשטרה אשר עברה לידי המקומיים של אבו גוש, בעוד הצעירים נמצאים על גג מבנה המשטרה, כמה מתושבי אבו גוש אשר שיתפו פעולה עם היהודים, מסרו על המתרחש לאנשי הפלמ"ח אשר שהו ביישוב הסמוך.
תוך זמן קצר לאחר הדיווח, הגיעו למקום כמה מלוחמי הפלמ"ח והמתינו בסמוך למצודה לקבלת החלטה כיצד לתפוס במבנה, זקני הכפר ששהו בסמוך יחד עם המוכתר החלו לחשוש מפני אירועי אלימות ושפיכות דמים בין אנשי הפלמ"ח לצעירים שעל המצודה, אז החליטו להזעיק למקום את דוד וילנסקי. וילנסקי, מי שהיה "המוכתר" של קרית ענבים ומעלה החמישה. הגיע למקום עוד באותו הערב, היישר לפגישה אשר התקיימה בכנסיית "קרית יערים" , בפגישה בין מוכתר הכפר אבו גוש לוילנסקי, הופתעו שני הצדדים לגלות כי אותו קצין בריטי סיפק גם לוילנסקי עותק של מפתחות התחנה וגם לו מסר כי הוא מעדיף למסור לידיו וללוחמי הפלמ"ח את הבעלות על תחנת המשטרה. כפי הנראה אותו קצין בריטי לא חש בנוח מול שני הצדדים ועל כן החליט להתנהל בצורה כזו ולהשאיר למוכתרי היישובים השונים להתמודד עם המצב בעודו נמצא הרחק מהם בדרכו חזרה ללונדון.
בשל העדר הבהירות בסיטואציה המביכה, מועצת הזקנים של אבו גוש החליטה, על מנת למנוע עימות רציני בין הצדדים,להוריד את צעירי הכפר מן הגג של תחנת המשטרה ולאפשר ללוחמי הפלמ"ח להיכנס לבניין. מרגע כניסתם לתחנה, הפכה תחנת המשטרה למטה הראשי מפקדת חזית ירושלים של הפלמ"ח – הידועה גם בשם "חטיבת הראל".
שלבים בחיי המבנה
בניין המשטרה היה בשליטה ובשימוש לפעילות מטה של חטיבת הראל מחודש אפריל 1948 ועד חודש דצמבר 1948, אז כאשר ירדה החטיבה להילחם בגזרה הדרומית של ישראל. נעזבה המשטרה מאנשי הפלמ"ח
עד עזיבת התחנה, שימשה מצודת המשטרה למגורי חיילים, עמדת שמירה מבוצרת, מחסן תחמושת וציוד צבאי. בשלב מסוים של מלחמת העצמאות שימש חלק מהמבנה כבית חולים קדמי של החטיבה אשר נוהל בידי ד"ר מירון יששכרי, מי שהיה הרופא הראשי של חטיבת הראל בזמן המלחמה.
עם תום מלחמת העצמאות, הפכה המצודה למבנה אכסון, לוגיסטיקה ושימושים ביטחוניים עבור ארגון הפלמ"ח. כך במשך עשרות שנים עד אמצע שנות השמונים, אז המבנה הועבר לשימושיהם של חיילי מילואים למגורים ואימונים שונים. משנות השמונים ועד 1991 שימש המתחם למחסן ציוד עבור הג"א. במבנה המצודה אוחסן מלאי עצום של מסכות אב"כ אשר חולקו לאזרחי ישראל כחלק מההערכות לאחר מלחמת המפרץ (1991).
בסוף שנת 1991 נטש הג"א / צה"ל את מתחם תחנת המשטרה הבריטית ומפה החלה מסכת מאבקים בין הרשויות לגבי עתידו של המתחם ההיסטורי.
מכאן, במשך כמעט עשור שנים, פעלה המועצה המקומית של אבו גוש לקבל לידיה ולידי תושביה את הקרקע עליה בנויה תחנת המשטרה. הטענה היתה שמדובר בקרקע אשר הופקעה מידיהם בעת תקופת המנדט הבריטי לצורך הקמת המשטרה וכעת, בשל צורך בקרקעות, נאלצת המועצה אף היא לשכון בשכירות בבניין שאינו בבעלותה שכן אין בידה קרקעות פנויות להקמת בניין מועצה משלה. במועצה שקלו להשתמש בשטח המצודה לבניית המועצה ובנוסף להקמת מוזיאון לדו קיום ערבי ישראלי.
תוכנית זו לא יצא לפועל, שכן בשנת 2001 ניסה צה"ל ופיקוד העורף להקים במתחם מרכז לחקר של ותיעוד אסונות לאומיים, הניסיון גרר התנגדות קשה מצד המקומיים והמועצה ובמהלך טקס הנחת אבן הפינה אף התקיימו הפגנות בסמוך. צה"ל ניסה להגיע לשפרה מול ראש המועצה ואף העלו אפשרות להקמת מרכז מורשת אזורי בנוסף במתחם אך בסופו של דבר אף חלק מהתוכנית של צה"ל ו/או של מועצת אבו גוש לא יצא לפועל.
ומפה, זה רק התדרדר
חמש שנים לאחר הניסיון הלא מוצלח במיוחד להקמת מרכז מחקר במקום, מחליט משרד הביטחון לייעד את המבנה עבור פלוגה של משמר הגבול (מג"ב) הפעילה במסגרת אבטחת יישובים בקו התפר. זמן קצר לאחר החלטה זו הוכנה תוכנית שימור על ידי אדריכל ממשרד אמנון בר אור.
כאשר הגיעו למקום הפועלים עם הכלים הכבדים על מנת להתחיל לטפל במבנה, קבוצת מפגינים של מקומיים חסמה את דרכם בשל התנגדותם להקמת בסיס צבאי בתחום היישוב.
ראש המועצה בזמנו – מר סלים ג'אבר העלה טענה כי אינם מעוניינים להיות פלוגה של מלחמה אלא פלוגה של שלום וכי מדובר בכפר של תיירות ונופש.
ג'אבר ציין כי הינו עומד בשם כפר הנאמן למדינה אך עם זאת לא יסכים להקמת בסיס צבאי בתחומי הכפר. זמן קצר לפני פרוץ ההפגנות במקום, הטרקטורים אשר הגיעו למקום כבר הספיקו לפרוץ את שער הכניסה הראשי של המתחם אשר היה נעול היטב כל כך הרבה שנים.
בשל ההתנגדות של התושבים, החליטו הפועלים ומנהלי העבודה במקום לעזוב את המתחם והשער הראשי נותר פתוח לכל דורש, מפה החלה פלישה תוך ונדליזם קשה מאוד במבנה ההיסטורי אשר נשמר במשך שנים רבות בתצורתו המקורית. מהמבנה נעקרו תשתיות החשמל, שקעי ומתגים, חלונות נעקרו ונופצו, דלתות נפרצו ואף אותם אלמנטים מפליז אשר פיארו את המבנה נעקרו ונבזזו.
מדובר במבנה מצודה מרשים (גם במצבו לאחר ההשחתה הקשה) אשר מכיל נתונים ומשמעויות היסטוריות לתקופות חשובות בחיי העם הישראלי, חלק מחייהם של תושבי היישוב אבו גוש וסמל לאורח החיים המשולב של היהודים והערבים עוד טרם קום המדינה.
המבנה הייחודי קוסם להרבה גורמים מכל הסביבה אשר היתה רוצה להקים שם מעוז מטעמה. אך העלויות הגבוהות לצד המחלוקות שעולות מפעם לפעם בין הצדדים מותירות את המבנה האומלל במצבו הרעוע ולמרות החוזק המרשים שמפגין, עדיין איתני הזמן וההשחתה גורמים להתפוררות המבנה בכל יום שאינו מטופל.
מבנה המשטרה – בית מלון?
בסוף שנת 2020, פורסמה ידיעה בכלי התקשורת לפיה מתוכנן לקום בית המלון הראשון של אבו גוש במתחם תחנת המשטרה הבריטית של ובסמוך למבנה הוילה (מבנה היסטורי נוסף) הממוקם מאחורי שטח התחנה, , בנוסף מתוכנן מבנה חדש עבור המועצה האזורית ובכלל מתוכנן לשמר ולפתח את האזור כולו.
התהליך האמור אושר בידי הועדה המחוזית לתכנון ובניה בירושלים ועד כה לא נראה שישנה התנגדות כלשהי כפי שאירעה בניסיונות קודמים לעשות "משהו" עם המבנים ההיסטוריים.
נראה כי אולי סוף סוף מישהו הבין את הפוטנציאל הקיים במבנה המתפורר וכל דקה שאינו מטופל תעלה בממון רב.
על פי התכנון במקום אושרה הקמה של מבנה בית מלון בן חמש קומות עם 150 חדרי אירוח. כמו כן ייבנה במתחם מבנה מועצה חדש שישולב עם מרכז כנסים והכי חשוב (לנו לפחות) – תוכנית שימור מקיפה של מצודת הטיגארט – משטרת אבו גוש שכן מדובר במבנה היסטורי בעל משמעות רבה לאזור.
יודעי דבר ציינו בפניי כי אמנם מבנה המשטרה ישומר אך לא יהיה חלק מבית המלון אלא יהווה מרכז מבקרים שיפעל בתוך המבנה ההיסטורי אשר יהיה פתוח לרווחת תושבי האזור, מבקרים ותיירים שיגיעו להתארח במלון הסמוך.
ומפה, נקווה שהתכנית תצא לפועל ויבוא גואל למבנה האומלל.
אז, אחרי הסיפור ההיסטורי, מה יש במקום?
מבנה המצודה שנראה מבחוץ שלם ומרשים, בעצם די הרוס בחלקו הפנימי. אמנם הונדיליסטים זרעו בו הרס רב, עקרו ושברו כל דבר העולה על דעתם, אך עם זאת – הבניה הקשיחה של הבריטים לפני כשמונים שנה מוכיחה את עצמה גם הפעם.
אופי הבניה הידוע של טונות רבות של בטון ובלוקים קיימים גם פה, אך בנוסף קיים אלמנט נוסף שאינו קיים במצודות אחרות כמעט וזהו הבניה באמצעות אבנים ולא רק בטון ובלוקים.
לפי הנראה רוב המבנה אם לא כולו בנוי מאבנים שנחצבו, בלוקים כמעט ולא נראו בו. המקום היחידי שנראו בו לבנים, היה קיר פנימי בין חדרים בקומה השניה בבלוק המערבי. מעבר לכך – בטון בטון ובטון.
המבנה נפרץ לצערנו במהלך השנים האחרונות במספר נקודות, הכניסה מתאפשרת דרך דלתות אורוות הסוסים, בניין הסראייה (חזית התחנה) וגם בפינה הדרום מזרחית בסמוך למגדל.
את תחילת הביקור במצודה התחלנו דווקא מהצד של האורווה המשולבת, עברנו לחצר הפנימית, משם לבניין הסראייה שהוא גם המבנה הראשי של תחנת המשטרה, נחצה את הבלוק הצפוני עד לגרם המדרגות ונעלה לקומה השניה, משם נרד, נמשיך למבנה המערבי, דרך מגדל השמירה הצפון מערבי, מטבח וחדר האוכל , חדרי השינה בסגנון "הרווקיה" ומשם לבלוק המזרחי ששימש בעיקר לבתי המגורים המשפחתיים בעלי החצר הפרטית לכל יחידה ועד למגדל השמירה הדרום מזרחי.
אורוות הסוסים המשולבת
את דרכנו במצודה עשינו דרך אורוות הסוסים המשולבת, למה משולבת? מדובר באורוות סוסים שחלקה נבנה בשנות העשרים של המאה הקודמת ואילו ההמשך שלה, נבנה כבר בשנות הארבעים של המאה הקודמת. שני המבנים חוברו יחדיו, אך ניתן לראות בצורה ברורה היכן עובר הגבול בניהם.
לפי התרשים ניתן לראות את עמדות 7 עד 10 שהיו חלק מהמבנה הקיים, לעומת 1 עד 6 שהינם תוספת של האורווה שהוקמה במסגרת ההרחבה של המשטרה למצודת טיגארט. בנוסף, נבנה חדר עבור אכסון ציוד ובהמשך, חדר עבור מספוא לסוסים.
הדלתות המובילות בין האורווה לקיר החיצוני של המצודה כמובן שאינם מקוריות ונראה שנפתחו במהלך השנים כאשר המצודה היתה בשימוש של צה"ל ו/או הארגון הפלמ"ח. עניין זה נראה בבירור שכן סגנון הדלתות תואם לשנות החמישים והשישים לערך.
גם באורווה זו, היו קיימות מחיצות בין העמדות, כפי שנראה, אף אחת מהמחיצות לא נותרה, אך הסימנים על הקירות והרצפה בהחלט מעידים על מיקומן כפי שקיים בשרטוט. על קירות המבנה החיצוני ואף בקיר הגובל עם החצר הפנימית ישנן טבעות הפלדה שנועדו לקשירת הסוסים.
החלק הכי מעניין באורוות הסוסים, הינה הרצפה המחורצת שלדעתי אולי מבין הבודדות שנותרו במצבן המקורי מכל תחנות הטיגארט ברחבי הארץ.
כזכור, במצודה זו הושקעו סכומי עתק והדגש היה גם על רצפה מחורצת למניעת החלקת הסוסים של המשטרה הרכובה. חרף השנים הרבות שחלפו, החריצים נראים היטב גם היום – שמונים שנה לאחר יצירתם.
החצר הפנימית
החצר הפנימית כמו ברוב מצודות הטיגארט, מכילה שתי רחבות, אחת הקרובה לחדרי המגורים ואילו השניה משמשת כרחבה תפעולית. במצודת זו, המבנה מעט שונה. קיימת רחבה תפעולית אשר אליה גישה שער המגיע מהכביש הראשי, היישר אל עמדות הגראז' לכלי הרכב וממול – סוסי המשטרה, ואילו הרחבה השניה נמצאת גבוה יותר באחורי הגראז' והגישה לשם הינה דרך גרמי המדרגות בצמוד לבלוק הצפוני והבלוק הדרומי. זאת בניגוד רחבות פנימיות של מצודות אחרות, אשר הכילו בדרך כלל גינת פרחים, סוכה עם צמחים מטפסים וכדומה. במצודה זו נראה שהיה משטח בטון.
בחצר התפעולית, ניתן לראות בבירור שאין מדובר ברצפת בטון רגילה, אלא בקוביות של בטון ובניהן מספר פתחי ניקוז ואף פתח ירידה למאגר מים תת קרקעי. אמנם הפתחים ברובם נחסמו על ידי משטחים, על מנת למנוע נפילה של מבקרים, אך הם שם.
בסמוך לקצה אורוות הסוסים המנדטורית והמדרגות המובילות למגדל השמירה (התמונה מעל שורה זו) ניתן לראות את מילוי הבטון במקום בו עמדה שוקת המים עבור הסוסים. לא ברור מתי ומדוע הוציאו אותה ומילאו במקומה בבטון, שכן התחנה לא היה בשימוש מעבר למחסנים ולוגיסטיקה.
במרכז החצר הפנימית, ישנו מבנה בעל שתי כניסות המיועדות לכלי הרכב של המשטרה. אמנם בשרטוט המקורי נראה שהמבנה אמור להיות בצורת "מראה" מהקיים בפועל, אך תופעה של היפוך בנייה נראה גם במצודות אחרות (אולי החזיקו את השרטוט הפוך בעת הבניה? (:
באחת מעמדות הגראז' ישנו בור טיפולים כמקובל ברוב תחנות המשטרה הבריטיות. מצד ימין של המבנה ישנו חדרון ששימש לפי השרטוט לאחסון שמנים, דלק וכלי עבודה.
הסראייה והבלוק הצפוני (המרכזי)
מהחצר הפנימית המשכנו לכניסה הצדדית של בניין הסראייה, מה שהיה בניין המשטרה הראשון , אל מבנה זה חיברו את יתר המצודה במהלך שדרוג כחלק ממיזם בנייני המשטרה (P.B.P) בשנות הארבעים.
מבנה המשטרה היה מבנה דו קומתי, בעל גג ועמדת שמירה. בקומה הראשונה, כניסה שהובילה לתא מעצר מאחורי עמדת היומנאי. מצד שמאל (הכניסה דרכה נכנסנו) היה גרם מדרגות שהוביל לקומה השניה ולחדרון אכסון ציוד. כמו כן בחלק האחורי מתחת לגרם המדרגות העולה למעלה חדרון נוסף של אכסון ציוד, ככל הנראה שימש עבור רוכבי הסוסים.
בתרשים מעל שורה זו, ניתן לראות את מבנה הסראייה אשר שימש את המשטרה משנות העשרים ועד סוף שנות השלושים (מודגש בתרשים) ואילו את יתר מבנה הבלוק של מצודת הטיגארט מחובר אליה. למעשה, מחדר היומנאי , פתחו דרך מצד ימין של החדר למסדרון ארוך בבלוק, ובצידיו משרדים וחדרים לשימושים שונים כמקובל במצודות המשטרה הבריטיות.
תא המעצר שהיה מאחורי עמדת היומנאי הושאר, אך הדלת אליו נאטמה ונפתחה מחדש דלת נוספת מימין, יחד עם תאי שירותים ומקלחת וכמובן חדר מעצר נוסף גדול יותר.
על הפתח לתא המעצר המקורי אשר נאטם, קיים איור מרהיב שנראה תואם לתקופה הבריטית, האיור נשמר בצורה בלתי רגילה ולמרבה המזל ובניגוד ליתר המצודה, ידעו לשמור עליו היטב. מבירור ברשת עולה כי מדובר בסמל רשמי של ממלכת עירק (1932 עד 1959). טרם הגעתי למסקנה הוודאית להקשר בין תחנת המשטרה באבו גוש לעצם קיומו של הסמל. אך עם זאת נציין כי בכמה מקומות ברשת כתבו מבקרים במצודה, שמדובר בסמל הפלוגה ששירתה במשטרה בתקופת המנדט, אמנם, לפי התארוך זה יכול להיות אפשרי, אך האם ישנו סיכוי שפלוגה בריטית שאימצה את הסמל כאשר שירתה בעיראק הועברה לפלשתינה היישר למשטרת אבו גוש? נמשיך לחקור את הנושא כמובן.
הפרוזדור מוביל להמשך החדרים השונים, אחר חדר החקירות, (צד ימין) נמצא חדר האלחוט, ממנו תקשרו עם יתר תחנות המשטרה שהיו בעלות תחנות שידור משל עצמן. האנטנה על גג הסראייה עדיין קיים גם היום.
בהמשך חדר בילוי, חדר אוכל ובצמוד מטבח אחד משניים שקיימים בתחנת המשטרה. בקצה המסדרון גרם מדרגות העולה לקומה השניה ובצידו השמאלי דרך מעבר המובילה למסדרון צדדי היישר לגרם מדרגות המוביל למגדל השמירה הצפון מערבי של המשטרה.
בצד השמאלי של הפרוזדור, מיד אחר הפרוזדור הקטן המוביל לחדרי המעצר השונים, ישנו חדר ששימש לאחסון תחמושת ונשקים, החדר הבא הינו חדר המצברים לשעת חירום – בחדר ניתן לראות את בסיסי הבטון הבנויים הרצפה ומעין בוידעם מצד ימין צמוד לתקרה, ככל הנראה זה היה קשור להעברת כבלים בין חדר זה לחדר הבא במסדרון שהינו חדר הגנרטור לשעת חירום. החדר האחרון במסדרון הינו בית שימוש מהסוג הישן (בול פגיעה).
החלק האחרון בבלוק הראשי, הינו מגדל השמירה. אליו מגיעים דרך מסדרון צדדי מאחורי גרם המדרגות לקומה השניה. לאחר כמה מטרים במסדרון אפל עם מספר חלונות ברזל החסומים בעשבייה של עשרות שנים, הגענו לגרם מדרגות העולה מעלה אל הצריח.
בצריח 10 חרכי ירי מלוחות פלדה, בעלי לוחית עבה הנעה במסגרת כלפי מעלה ומטה וטבעת המאפשרת אחיזה של הלוחית במצב פתוח. רוב חרכי הירי עדיין פעילים וניתנים לפתיחה וסגירה. חלק מזערי מהם היו תקועים מאחר והיו סגורים כנראה במשך עשרות שנים או שרותכו. בקיר הצמוד לגרם המדרגות ממנו באנו, ישנו סולם המוביל לעמדת השמירה העליונה שמעל המגדל וממנו גם לקומה העליונה של הבלוק המרכזי, שם כזכור – גם פעלו לוחמי הפלמ"ח בעמדות שמירה מאולתרות שהוקמו. בנוסף, ברצפה של מגדל השמירה, קיים בור, כנראה בור מים שכן בתוכו נראו חלקי צנרת ישנים.
משם, עברנו מפתח הסולם במגדל השמירה אל המרפסת של הקומה השניה בבלוק המרכזי. המרפסת מתפרסת לאורך הבלוק עם חלוקה באמצע בסמוך לבניין הסראייה ולבין יתר הבלוק. על פי השרטוט המקורי של תחנת המשטרה, קיים הסבר לשימוש של כל חדר. החדר הראשון מצד מגדל השמירה (מימין) שימש כמטבח הקומה השניה, בהמשך שלו מסדרון ארוך עד לחדר אמבטיה ולאורך המסדרון שלושה חדרים ששימשו למגורים וצרכים שונים. מחדרים לו היו דלתות מתכת שהובילו למרפסת החיצונית אליה הגענו.
בהמשך, דרך החדר השמאלי ביותר מול חדר האמבטיה, כניסה לחדר נוסף שעל פי הרישומים שימש למגורים של שוטרים ועבור ארבעה מהם. לחדר זה היתה יציאה למרפסת עם שלוש קשתות אשר גבלה עם הקומה השניה של בניין הסראייה (בניין המשטרה המקורי). משם, חדר נוסף של בית שימוש ומרפסת אחורית המובילה מגרם מדרגות לכיוון החצר הפנימית של המצודה.
חלקים נכבדים במבנה, בין אם טיח הקירות או התקרה קרסו בשל רטיבות רבה בשל גשמים. לפי תמונות ותיעודים של חובבים אחרים ברשת, ניכר שמדובר בהרעה חריגה במצבה של המצודה, שכן לפני כשנה וחצי (תחילת 2020) ניכר שהתקרה במרפסת הקשתות היתה שלמה עדיין.
כמו כן נציין שלכל אורך המרפסת נראות קוביות אבן זרוקות, לפי בחינה של צורתן מול תמונות עבר של המצודה והשוואה, הגענו למסקנה שמדובר בלבנים שפורקו מהגג של הקומה השניה (מעל המרפסת) והושלכו למרפסת מתחת.
על גג הסראייה, בסמוך לדלת הכניסה למבנה, ניתן לראות סולם המוביל לגג. על הגג, מסתתר לו מאגר מים מפח, בעל מאפיינים בריטים, אשר הותקן ושמר בקרבו מים רבים לשעת חירום. בדרך כלל במצודות הטיגארט, דודי מים ומאגרים דומים נבנו בתוך מגדלי השמירה, אך מאחר וכאן מגדלי השמירה הינם חד קומתיים מגובה הקרקע, הרי שאין מקום להתקנתם. על כן ביצעו שימוש באותו מאגר מים ממתכת.
מתקדמים לבלוק המערבי
לאגף המערבי של הבניין ניתן להגיע ממספר נקודות, מסדרון הקומה השניה באמצעות מדרגות לקומה הראשונה, או בקצה מסדרון הקומה הראשונה מבניין הסראייה, דרך החצר הפנימית מאחורי בניין הגראז'. מדובר בבניין שהיה אמור להיות מפואר וגדול הרבה יותר, אלמלא העלויות הגבוהות..
על פי תרשימים מוקדמים, היה אמור להיות במקום בניין דו קומתי, בגובה של הבלוק הצפוני (ראשי) של המשטרה, אך בשל העלויות הגבוהות של המצודה ממילא, החליטו להקים בניין צנוע יותר ובגובה קומה אחת.
בשל האופי של השטח עליו הוקמה המצודה, המעבר אל הבניין הינו טיפוס על מספר מדרגות כלפי מעלה מהבלוק הצפוני, הדבר מוביל אותנו למרפסת מקורה אשר בצידה הימני מספר חדרים עליהם נפרט מיד, מצד שמאל גרם מדרגות המוביל לחצר המערבית.
החדר הראשון מצד ימין שלנו מיד אחר גרם המדרגות היה המטבח השני של התחנה, מתוך שניים. הראשון נמצא כזכור בבלוק הצפוני, השני בבלוק זה. במטבח זה, נותר עדיין כמעט בשלמותו מתקן מגירות ששימש ככל הנראה להנחת הכלים והמגשים. המתקן צבוע בצבע שמן אפור, נראה די אופייני לגוונים הקיימים בחלק נכבד מהמצודות. בקצה החדר, חדרון מזווה עם מידוף ישן. יש גם מעין פתח אוורור החוצה, ממנו חדרו כמה קרני שמש בביקורינו.
מהמטבח, דלת מעבר לחדר האוכל הצמוד, בניהם, חלונות ששימשו ככל הנראה להגשת המזון לסועדים. חדר האוכל לא גדול במיוחד, כפול מגודל המטבח אומנם אך עדיין מדובר בחדר של חמישה על ארבע מטרים לכל היותר.
מחדר האוכל יש מעבר לחדר בילוי כפי שהיה קיים ברוב מצודות המשטרה. בחדר זה לא ראינו מתקן חריג כמו אח חימום אשר קיים במצודת משטרת בית גוברין, או משטרת נצרת לשם העניין. הדבר מפליא שכן מדובר במבנה שהיה אמור להיות מפואר באופן חריג ואף בשל הסיבה שמדובר באזור מאוד קר בחורף.
החדרים הבאים הם כבר חדרי מנוחה עבור השוטרים, חדרים אלו נקראו "רווקיות" שכן ייועדו לשוטרים רווקים של התחנה, בחלק מהמבנה היו גם מגורים עבור שוטרים ומשפחותיהם. אשר עבורם ישנם מבנים כמו בית של ממש. חדרים, שירותים מקלחת וגם חצר פנימית.
חדרי המנוחה של השוטרים הרווקים היו בדרך כלל של 5 עד 7 מיטות בסיסיות ובחלק מהתחנות מעין מדפים קבועים בנויים מאבן. אמנם באבו גוש לא ראינו כאלה, אך בתחנות אחרות בחדרים זהים כן.
בקצה הבלוק שהינו גם הפינה הדרום-מזרחית של המצודה, תאי שירותים נוספים וחיבור למבנה המזרחי.
לקראת סיום הסיור – הבלוק הדרומי
הבלוק הדרומי הינו החלק האחרון בסיור שלנו, מבנה שעיקרו דירות מגורים עבור שוטרי התחנה ומשפחותיהם , דהיינו השוטרים הנשואים. במשטרת אבו גוש / קרית אל עינב נבנו ארבע דירות מגורים, כאשר כל אחת כוללת חדר וסלון, מטבח, שירותים ומקלחת. כל אלה מחוברים דרך חצר פנימית קטנה. בתים מסוג זה נבנו על בסיס סגנון בתים "ערבי" באותה התקופה, מתוך כוונה להטיב עם השוטרים הנשואים של תחנת המשטרה. הגישה היתה ששוטר אשר מתגורר בתחנה, יגן עליה טוב יותר בעת הצורך ואף יהיה יעיל ומסור יותר בעבודתו, ואם מדובר בשוטר נשוי ומשפחתו מתגוררת עימו בתחנה – על אחת כמה וכמה.
לפיכך, בתחנת המשטרה התגוררו לפחות ארבע משפחות שוטרים, ידוע כי מפעם לפעם היתה תחלופה בהתאם לשירותו של השוטר ומעבר בין התחנות בארץ. אז משפחות של שוטרים נדדו ממגורים למגורים במשך השנים, אף כאלה שרוב חייהם התגוררו בתחנות משטרה מאשר בבתים "רגילים".
בקצה השביל הצמוד לכניסה לחצרות דירות המגורים של משפחות השוטרים , נגיע לפרוזדור וממנו פניה ימינה. דרך זו מובילה אותנו היישר למגדל השמירה הדרום מזרחי של המצודה.
כזכור, בכל מצודה קיימים שני מגדלי שמירה מקבילים, כאשר כל אחד כולל חרכי ירי נפתחים באמצעות לוחיות פלדה. חרכי ירי אלו היו עוזרים לסייע להגנת המצודה בעת מתקפה וזאת מבלי לסכן את השוטרים הנמצאים בה. הרעיון של חרכי ירי לכל כיוון אפשרו ירי הגנה בידי אדם בודד או שניים, מבלי שהאויב בחוץ יצליח להבין מה כמות הלוחמים שיורים לעברו.
במגדל השמירה, קיים סולם ברזל על הקיר, בדומה לזה שבמגדל המקביל. הסולם מוביל לגג של מצודת השמירה אל עמדה על גג המגדל. באותו הקיר, ישנן גם מדרגות המובילות למרתף תחת המגדל, גרם מדרגות זה קיים ברוב תחנות המשטרה שכן בדרך כלל עמד במקום זה מתקן לשריפת מסמכים וארכיון. בראש המגדל קיימת ארובה מרובעת אשר הוציאה את העשן החוצה. למרתף, יש פתחים קטנים שמהווים כחלונות זעירים, אך אינם דומים לכאלה הנמצאים במרתפים של תחנות טיגארט אחרות.
אחד הדברים היפים שנראים במקום, הינו הכיתוב על דלת הכניסה למרתף
זהירות, סכנה לעשן. חדר פגזים של חברת הראל. 3.10.1948.
בחדר אין כבר פגזים וגם לא סוג כלשהו של תחמושת, אך הדלת בהחלט ייחודית בשל הכיתוב עליה.
מתקן משרפת המסמכים כבר לא קיים במרתף, אך חדי העין (ובעלי הפנס) יוכלו לראות חלקים של הלבנים האדומות זרוקות בפינות המרתף כעדות אילמת למתקן המרשים שפעל במקום.
ולסיכומו של עניין (או ביקור)
משטרת אבו-גוש, מצודת קרית אל עינב, תחנה עם פוטנציאל לשימור גבוה, למרות ההרס הרב שקיים באגפיה הפנימיים, עדיין ניתן לראות בה את הייחודיות והיופי אשר קיים רק בה.
מדובר במצודה לא שגרתית, בעלת אלמנטים יפיפים, עיצובים אשר ספק אם יוכלו ליצור כאלה בעתיד. מיקומה של המצודה נהדר, על רחוב ראשי של היישוב, על דרך ראשית. אין ספק שניתן ליצור מהמקום המרשים נקודת חן יפיפייה שתתרום רבות לעיר.
אמנם, דובר רבות על שימור, הקמת מוסדות שונים, מרכז מורשת וכדומה במשך השנים ודבר לא יצא מכך, "הודות" לחילוקי דעות בין הרשויות לגורמים המעוניינים בכך.
בשנים האחרונות ניכר שמתעוררת הבנה ותחושת הגיון בצד בעלי הזכויות על המבנים הללו ואף יוצאים דילים למיניהם בין קבלנים ולבינם באשר לשימור המצודות ומבנים היסטוריים בתמורה לשטחי אדמה ופיתוח סביבתי.
משטרת רמת גן הינה דוגמה לפרויקט שהחל וכבר נמצא בשלבי סיום, בו שומרה וחודשה מצודת הטיגארט ששימשה את משטרת רמת גן, בשנה הבאה 2022 צפויים השוטרים לחזור לתחנה מודרנית ומחודשת אך עם העיצוב המנדטורי המקורי. מצודת המשטרה של סרפנד אלחרב (ראשון) אשר שימשה את פיקוד העורף וצה"ל במשך שנים, ניצבת אף היא בפרויקט הקמת שכונת מגורים חדשה סביבה והיא עצמה תהפוך למרכז מסחרי ובילוי תוסס. משטרת מטולה שלפני כשנה הועברה לידי המועצה המקומית מבעלות צה"ל, במקום מתוכנן לקום בחלקה בית מורשת ובשאר ככל הנראה מבנה תרבות עירוני.
כולי תקווה כי גם באבו גוש, יפנימו את המצב ויבינו שכעת הפנינה שניצבת ברחוב כביש השלום לא תישאר לעד וכל יום שעובר ללא שימור, מחמיר את מצבה. נכון ל2021, מתוכנן לקום מאחורי התחנה בית מלון, בצמוד למבנה ה"וילה" ההיסטורי" , תוך שילוב של מבנה הטיגארט והפיכתו למרכז מורשת.
חשוב מאוד! 1
משטרת אבו גוש אמנם מבנה נטוש אך חשוב לציין כי במקום מתקיימת מפעם לפעם פעילות אימונים ומשחקי מלחמה של פיינטבול. באם החלטתם לגשת למקום ולחוות אותו באופן אישי, נא ודאו היטב כי המקום פנוי ואין מתבצעת כל פעילות במקום. עשוי להיות מסוכן וחבל.
חשוב מאוד! 2
אם החלטתם לגשת למקום בעצמכם ולהתרשם למרות הפירוט הרב בכתבה זו – על אחריותכם המלאה. אין בכתבה זו המלצה או הכוונה לבקר במקום באופן עצמאי ואין כותבי / צלמי / מתעדי היסטוריה על המפה אחראיים לכל מקרה או תאונה שתיגרם כתוצאה מביקור במקום המתועד. כל פעילות שתבצעו בנוגע להגעה / ביקור / טיפוס / עליה / ירידה / כניסה למבנה וכל פעולה אחרת הינה על אחריותכם המלאה.
מיקום תחנת המשטרה בעמוד ענן – לינק
גוגל מפות ניתן לחפש – משטרת קרית אלעינב.
כתבה מרשימה מאוד
ריכוז המידע מפורט ונעים
תודה רבה על פועלך!
צילמנו שם סרט פרויקט גמר של הבית ספר לפני הרבה שנים
נשמח לראות את הסרט המדובר.
מרתק ביותר! כל הכבוד
שמחים שאהבת!
כתבה מעניינת ומרתקת !! ההיסטוריה כתובה בצורה קולחת ובהירה .
התמונות חדות ומדהימות והן היסטוריה מוכחת לדברים הכתובים .
כול הכבוד ומקווה שאכן המקום יוכשר וישוקם בכדי לשמר מקום היסטורי וחשוב זה !
לסיכום : מעניין ומרתק כאחד , מרחיב אופקים וידע , מי שזוכר את העבר – יש לו גם עתיד
תודה רבה!