הכתובת הנדירה נמצאה על פיסת של שבר פורצלן אשר התגלתה בחפירה ארכיאולוגית בירושלים | השבר והכתובת הנדירה שעל גביו, מתוארך כבן חמש מאות שנה ונחשב לכתובת הסינית הקדומה ביותר אשר התגלתה בארץ ישראל עד כה | פירוש הכתובת שעל שבר הפורצלן: "לעולם נשמור על האביב הנצחי…"
כתב: אפי אליאן | צילומים: אפי אליאן, אמיל אלג'ם, יניב ברמן, רשות העתיקות | וידאו: אמיל אלג'ם
כתבת וידאו
הכתובת הנדירה התגלתה על גבי קערה עשויה פורצלן, במהלך חפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות עם המכון הפרוטסטנטי לארכיאולוגיה בהר ציון (GPIA).
נראה כי מדובר בעדות הארכיאולוגית הקדומה ביותר שהתגלתה עד כה בארץ ישראל. מדובר בעדות ליחסים בין ארץ ישראל לסין וכל זאת לפי פיסת פורצלן שבורה, הנושאת כתובת בשפה סינית קדומה. פיסת הפורצלן התגלתה במהלך חפירה ארכיאולוגית שנוהלה לאחרונה בידי רשות העתיקות, יחד עם המכון הפרוטסטנטי הגרמני לארכיאולוגיה. את החפירה במקום מוביל פרופסור דיטר פיווגר.
החפירה באתר הארכיאולוגי מתנהל במהלך שלוש השנים האחרונות ב-הר ציון. מדובר בפרויקט משותף לרשות העתיקות ולמכון הפרוטסטנטי הגרמני לארכיאולוגיה – GPIA.
עיקר הממצאים באתר שנחשפו עד כה מתוארכים בעיקר לתקופה הביזנטית ולתקופת ימי בית שני. משמעו לפני למעלה מ1,500 שנה. על רקע ממצאים אלה, נדהמו החוקרים באתר הארכיאולוגי לגלות את הכתובת המצוינת על חלק משבר פורצלן, אשר נמצאה כשייכת לתקופה מאוחרת יותר ושמקורה בלתי צפוי לחלוטין.
הפריט עליו נמצאה הכתובת משתייך לקערת פורצלן. הממצא התגלה במהלך הקיץ האחרון, כחלק מהכנות שגרתיות לעונת החפירה החדשה. כאשר התגלה הפריט, זיהו לפתע – מיכאל טשרנין – ארכיאולוג של רשות העתיקות, חפץ צבעוני אשר בצבץ בין שפכי העפר אשר פונו לצורך הכשרות המקום לחפירה.
כאשר מיכאל שלף את החפץ, ניקה ואף שטף אותו, זיהה כי בתחתיתו מופיעה כתובת בשפה זרה. הפריט הועבר לידיה של ד"ר אנה דה וינסנס, מומחית לקרמיקה, וזו זיהתה כי הכתובת הינה בסינית, ומכאן הועבר הכלי לבדיקה נוספת של החוקרת ג'ינגצ'או צ'ן מהאוניברסיטה העברית בירושלים, וזו פענחה בהצלחה את הכתוב "לעולם נשמור את האביב הנצחי…".
הקערה לה משתייכת הפיסה השבורה מתוארכת לשנים 1520-1570 – דהיינו בימי שושלת הקיסרות הסינית מינג. בשיחה עם החוקרים מספרים כי בעבר נמצאו ברחבי הארץ כלי פורצלן קדומים אשר מקורם בסין, אך עם זאת זו הפעם הראשונה בה מתגלה כלי כזה כשהוא נושא כתובת.
השאלה הנשאלת כעת, כיצד התגלגל כלי זה מסין אל הר ציון?
ממה שידוע לחוקרים בשלב זה, על פי הכתבים ההיסטוריים כי במהלך המאה ה-16 התנהלו קשרי מסחר הדוקים בין קיסרות סין והאימפריה העות'מנית אשר שלטה אז בארץ ישראל. על פי דברי הימים של שושלת מינג, בעשרים משלחות מהאימפריה העות'מנית ביקרו במאות ה-15-17 בחצר הקיסרות בבייג'ינג.
קשרי המסחר בין האימפריות מתוארים גם בספרי מסעות של סוחרים מתקופה זו. כך, בחיבור של המלומד הסיני 'מה לי' משנת 1541 כתב כי בערי חוף בלבנון (לדוגמה – ביירות וטריפולי), התקיימו מושבות של סוחרים סינים. החיבור אף מזכיר ערים חשובות אחרות באזור כמו ירושלים, קהיר ולוב.
בשיחה עם אלי אסקוזידו – מנהל רשות העתיקות נמסר: במחקר הארכיאולוגי מוכרות עדויות לקשרי מסחר בין סוחרים בארץ-ישראל והמזרח הרחוק אף מתקופות קדומות יותר. למשל של סחר בתבלינים שונים, אבל עם זאת מרתק לפגוש עדות ליחסים כאלה גם בכתובת של ממש – אשר כתובה בשפה הסינית ובכלל, במקום פחות צפוי למציאת פריט כזה, בהר ציון שבירושלים.
