חוקרים מרשות העתיקות ומאוניברסיטת תל-אביב בודקים – מה עשו 400 מטבעות ביזנטיים, 200 נרות שומרוניים, טבעת עתיקה עם כתובת מאגית ותכשיטי זהב, בבור אשפה מהתקופה הביזנטית?
החפירות הארכיאולוגיות של אוניברסיטת תל-אביב ורשות העתיקות בין כביש החוף למפעל תע"ש בקטע שבין כפר שמריהו ורשפון, לטובת הרחבת העיר הרצליה – אותן מממנת רשות מקרקעי ישראל- הולידו תעלומה ארכיאולוגית.
בחפירות שנערכות בעורפה החקלאי של העיר העתיקה אפולוניה-ארסוף המצוי ממזרח לאתר, נחשפו, בין השאר, ממצאים רבים מהתקופה הביזנטית המאוחרת (המאות החמישית, השישית והשביעית לסה"נ). בין אלה, נחשפו מתקנים לעיבוד התוצרת החקלאית דוגמת גתות, וייתכן אף שרידיו של בית בד, ושרידי קירות, שנראה כי היו חלק ממבני שירותים שנועדו לשרת את החקלאות במקום.
לדברי פרופ' אורן טל מאוניברסיטת תל-אביב ומשה עג'מי מרשות העתיקות, "הממצא המסקרן בשטח הינו מספר בורות אשפה ביזנטיים, שבהם אחד – גדול במיוחד, שקוטרו עולה על 30 מ', ובין ממצאיו שברי כלי חרס (קנקנים, כלי בישול, שולחן ומאור), שברי כלי זכוכית, פסולת תעשיית זכוכית, ועצמות בעלי-חיים. בין השברים הרבים שהתגלו בבור הפסולת הגדול, הופיעה כמות גדולה של ממצאים שמישים, שהימצאותם בבור האשפה מעוררת תהיות. בין השאר נחשפו למעלה מ-400 מטבעות ביזנטיים ברובם, ביניהם מטבע זהב; 200 נרות שומרוניים שלמים ותמימים (בהם כאלה שלא נעשה בהם כל שימוש); טבעות ותכשיטי זהב. בין התכשיטים ראויה לציון טבעת מתומנת, שעל כל אחת מצלעותיה חלקי פסוקים מהחומש השומרוני הכתובים בכתב השומרוני (למשל על צלע אחת נכתב: יהוה שמו, על צלע נוספת: יהוה אחד, וכך הלאה) כתריסר טבעות שומרוניות ידועות בספרות המחקר, וטבעת זו מהווה תוספת חשובה נוכח המכלול בו היא נתגלתה.
האתר שימש תקופות רבות כעורף החקלאי של אפולוניה-ארסוף, ממערב לשטח החפירות (גן לאומי אפולוניה כיום). אתר החפירות הנוכחי משלים את תמונת היישוב של אפולוניה-ארסוף, כפי שנחשפה בחפירות שונות בעבר.
החפירות בגן לאומי אפולוניה מאז שנות ה-50 ועד היום, מראות כי האתר פעל באופן רציף במשך יותר מ-1000 שנה – מן התקופה הפרסית (שלהי מאה 6 לפני הספירה), ועד לסוף התקופה הצלבנית (מאה 7 לספירה). עיקר הממצא האדריכלי מאפולוניה הרומית, הוא וילה הפונה לים, בעלת חצר, שמחוץ לה מסדרון היקפי וחדרים מכול עבריו (חצר פריסטילית). בתקופה הביזנטית השתרעה סוֹזוּסה (אפולוניה) על כ-280 דונם. בין ממצאיה, כנסייה ורובעי תעשייה עם גתות, בתי בד, ברכות מטויחות וכבשנים לייצור זכוכית גולמית, ובין תושביה דרו נוצרים ושומרונים כאחד. בימיו של הח'ליף האומאיי עבד אל מלכּ (705-685) הוקפה ארסוּף בחומה. באחרית התקופה הפך היישוב למצד, בו פעלו חכמי דת מוסלמיים. ב-1101 נפל האתר בידי הצלבנים. לקראת אמצע המאה השתיים-עשרה נמסר האתר למשפחת אצילים מבין נושאי הצלב, והפך למרכזה של נחלה ("סניוריה") פיאודלית. הקמתו של המבצר באתר החלה ב-1241, ובשנת 1261 נמסרה השליטה על המבצר, העיר והנחלה של ארסוּף (ארסור) לידי האבירים ההוספיטלרים. בתום מצור ממלוכי במארס-אפריל 1265 חרבה העיר המבוצרת והמבצר שבצפונה, ועם נפילתם לא יושב האתר עד ימינו אנו.
