פרק נוסף בפרויקט טיגארט וגם קצת שונה. משטחי הבטון במתקן אספקת המים אשר הוקמו בתקופת המנדט הבריטי על הר אֶגֵר, הינם חלק בלתי נפרד ממצודת הטיגארט של משטרת תרשיחא. מתקן המים העצום שעליו אפשר לומר שגם ייחודי מסוגו, הוקם בשל אילוצים הנדסיים שחוו מהנדסי המחלקה לעבודות ציבוריות (מע"צ) בהעדר מקורות מים לצרכי המצודה. המשטח העצום בגודלו פעל במשך שנים רבות וניתן לומר שעדיין פועל במתכונת לא פחות שונה מזו שעשה לפני שמונים שנה ב1941. ברוכים הבאים למתקן הבריטי לאספקת מים שבהר אֶגֵר!.
כתב: אפי אליאן | צילומים: אפי אליאן , ארכיון מע"צ (ארכיון המדינה) , אלדן דוד (ארכיון לע"מ) , גלב גלזקוב
רקע כללי על האזור
היישוב במקום הינו יישוב ותיק ואף עתיק יומין, עוד במאה ה-12 ידוע שאוזכר שמו בעת תקופת הצלבנים.
מדובר בגזרה שידעה עוד בימים ההם קרבות קשים בין הנוצרים והמוסלמים. בתקופה שאנו עוסקים בה בפרויקט זה – תקופת המנדט הבריטי, בשנת 1931 (על פי סקר אוכלוסין) היישוב היה מאויש כ-2,500 תושבים בלבד, כאשר כ-450 מהם היו נוצרים והשאר ערבים. סביב הכפר היו אלפי דונמים של גידולים חקלאיים מעצי פרי ועד טבק. כמו כן פעלו בכפר בעלי מקצוע רבים בתחומים מגוונים. בשל כך בתקופה זו, בשל קרבתו ללבנון, סבל מנוכחות קבועה של כנופיות מבריחים ושודדים אשר היו פושטים מפעם לפעם על היישובים הקרובים וגם על תרשיחא, שם נהגו באלימות רבה כלפי התושבים המקומיים במשך שנים רבות.
על פי תוכנית החלוקה של המנדט הבריטי, היישוב היה אמור להיות חלק מהמדינה הערבית. לקראת סיום תקופת המנדט הבריטי ופרוץ מלחמת העצמאות, התרכזו במקום כוחות ערבים לוחמים של פאוזי קאוקג'י (מי שהיה ראש של קבוצת ערבים שהגיעו לארץ ישראל מסוריה ועיראק על מנת לתמוך בכנופיות ערבי ישראל אשר התנגדו לשלטון המנדט הבריטי והיישוב היהודי), ומכורך המציאות התחוללו קרבות קשים מאוד בין הצדדים. לאחר שפרצה מלחמת העצמאות ובחודש אוקטובר 1948, הצליחו לוחמי צבא הגנה לישראל לתפוס ביישוב ולהדוף את לוחמיו של קאוקג'י צפונה ללבנון. במהלך זה כמות גדולה של אנשי היישוב הערבי עזבו אף הם עם הלוחמים ללבנון. בסוף חודש אוקטובר היישוב ננטש כמעט לגמרי, למעט כמה מאות נוצרים אשר נותרו לגור ביישוב.
ממשלת המנדט והשליטה בגזרה
בשל המורכבות בגזרה זו, לרבות הפשיעה הביטחונית והפלילית בתקופת המנדט, הבריטים ששלטו אז בארץ, החליטו גם ביישוב זה להקים יחידת משטרה ומתקנים עבור יחידות הצבא. בכפר תרשיחא הוקמה תחנת משטרה "קבועה" אשר איפשרה אחיזה בטחונית בגזרה.
בדרך כלל בשנים אלו, נהגה משטרת המנדט להקים תחנות משטרה מדגם קבוע בצורת צריפי עץ ובהמשך התקופות אף מבני תחנות משטרה מבטון, אך במקרה זה – ביישוב תרשיחא שכנו השוטרים במבנים קיימים בכפר במתכונת שכירות. מפעם לפעם עברו השוטרים ממבנה למבנה, זאת בהתאם לצרכים המבצעיים וכך היה עד סוף שנות השלושים. לקראת סוף שנות השלושים, לאחר מאורעות המרד המערבי הגדול, הוחלט על הקמת מיזם בניני המשטרה (P.B.P) אותו תכנן סר צ'ארלס טיגארט מכאן כבר בתחילת שנת 1940 החלו בהקמת מצודת הטיגארט בתרשיחא (041 ברשימת המצודות) כתחנת משטרה קבועה ומבוצרת.
כאן המפנה בכתבה,שכן הפעם המאמר עוסק במתקן אספקת המים ולא במצודת המשטרה – עליה נספר בפעם אחרת.
מתקן אספקת המים למשטרת תרשיחא
במיזם בנייני המשטרה הבריטית הוקמו בסך הכל 55 מצודות משטרה מדגמים שונים ברחבי הארץ. ברוב תחנות המשטרה, עלו קשיים מפעם לפעם בנוגע לאספקת תשתיות המים הקבועות לתחנות המשטרה, אך לרוב התהליך הסתכם בחפירת בארות מים סמוכות לתחנה או שאיבה מבארות מים של כפרים סמוכים בהסכמים שונים מול בעליהם.
בעת שהחלו מהנדסי המחלקה לעבודות ציבוריות לעבוד על תכנון המבנה, גילו כי האזור אינו מאפשר שאיבה בכמות מספקת ממאגרי מים טבעיים כמו בתחנות האחרות וכי עליהם למצוא פתרון יצירתי יותר.
נציין כי אחד הדברים החשובים שתוכננו בכל תחנת משטרה במיזם, היה אספקת מים קבועה ולאורך זמן, למצב שאם המצודה תהיה תחת מצור וינותקו ממנה מאגרי המים, הרי שעליה לעמוד בתנאים קשים אלה ללא הפרעה לפעילותה התקינה ולאורך זמן.
לאור הדרישה המיוחדת, החליטו המהנדסים לאחר דיונים ובדיקות שטח רבות, לתכנן משטח ראשוני , קטן יותר מהקיים כיום בשטח, על מנת לבחון את כמויות הגשמים שירדו באותו חורף. העבודות התקיימו במקום בעיקר באופן ידני ולקחו זמן רב, אך כאשר ראו כי כמויות הגשמים גבוהות יחסית (מעל 700 מ"מ בעונה) הבינו שהמתקן הקיים מבצע את עבודתו ועל פי חישובים שביצעו הרחיבו את גודל משטחי הבטון לחמישה דונם ,תוך שלקחו בחשבון נתונים של שנה חשוכת גשמים ומפה קיבלנו את מתקן אספקת המים כפי שאנחנו מכירים כיום.
העבודות להקמת משטחי הבטון על צלע ההר נמשכו מספר חודשים, לקראת סיום בניית המדרגות וסגירת תקרתו של מאגר המים בתחתית המשטח המרובע, החלו בחציבת הדרך עבור צינור הברזל לאורך מורד ההר ועד ל"תל עליה" – עליו הוקמה במקביל תחנת המשטרה. הצינור להעברת המים התפרס לאורך הנתיב שנאמד בכ-900 מטר. נציין שהצינור עצמו חבוי לאורך הנתיב בתוך האדמה, אך עם זאת כיום כבר ניתן לזהות את מיקום הנתיב, בשל צמחיה שגדלה בסמוך, ככל הנראה הודות לדליפות מים שנוצרו במהלך השנים החוצה.
משטחי הבטון נבנו בזוית מתונה מדרום לצפון ובצורה מדורגת על מדרון ההר. המשטח מתחלק לשבע מדרגות, כאשר במרכז המשטח ישנה תעלה בעלת מדרגות פנימיות בהתאם, אליה נקוו המים במקביל לשתי תעלות נוספות ממזרח ומערב של המשטח. כל התעלות ניקזו את מי הגשמים לנקודת איסוף בקצה התחתון של המשטח.
סביב המתחם הוקמו גדרות תיל גבוהות על מנת למנוע מבעלי חיים ובכלל גורמים אחרים מלהיכנס לשטח מאגר המים ובכך לפגוע באיכות המים הנאגרים במתקן.
בעת ליקוט מידע מארכיון מע"צ בגנזך המדינה, נמצא שרטוט מקורי אותו הכינו מהנדסי המחלקה לעבודות ציבוריות לפיו הותקנה גדר התיל סביב המתחם. חלקים רבים מהגדר נותרו גם כיום כפי שהותקנו אז – לפני שמונים שנה.
קצת נתונים טכניים על המתקן
- השטח הכללי של מתקן אגירת המים ומשטח הבטון מתפרס על 5,000 מטר ריבועי (5 דונם).
- המשטח מורכב משבע מדרגות, כאשר הארוכה מבניהן באורך 100 מטרים. שאר המדרגות באורכים שונים בהתאם לקרבה לדפנות המתקן
- פני משטחי הבטון אמנם נראים ישרים, אך כל אחד מהם בעל משטח קעור על מנת לאפשר אגירה קלה של המים והעברתם הלאה במורד ועד למאגר התת-קרקעי.
- בור הניקוז הראשון, המקבל את המים משלושת תעלות הניקוז של המשטח, עומקו כשני מטרים לכל היותר וממנו קיים מעין מרזב אשר נועד להעביר עודפי המים אם יהיו.
- הקיבולת של בריכת המאגר התת קרקעי בהר אגר הינה סביב 1,200 קוב
- עומק המאגר התת קרקעי הינו סביב 4.5 מטר.
- בריכת האגירה המקבילה, בחצר תחנת המשטרה בעלת קיבולת של 600 קוב מים. הבריכה הזינה את מיכלי המים במגדלי המצודה באמצעות משאבת מים שהותקנה במרתף המגדל הגבוה, מהם היו מוזנים קווי המים לכלל התחנה
- צריכת מים ממוצעת לתחנת המשטרה בזמנים ההם (שנות הארבעים) בסביבות 5 קוב מים, משמעו שבעת מצור על המשטרה, היתה יכולה להתמודד עם הצורך במים ובאמצעות מאגר המים בחצר למשך 120 יום! נתון מרשים ללא ספק. בימים חריגים ובמצבי חירום, בו יורדת כמות צריכת המים, כמות המים היתה עשויה להספיק גם ל-220 יום. אין ספק שחשבו על הכל!
- כבר בחורף הראשון לאחר סיום הקמת מתקן אגירת המים, ירדו ממטרים רבים אשר גרמו למאגרים להיות מלאים עד תום, לאחר מספר חודשים עלו דיונים בקרב הבריטים "מה לעשות עם יתרת המים העודפת" וזו הועברה לשימוש האזרחים המתגוררים ביישוב.
סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל
מספר חודשים לפני סיום המנדט הבריטי, תחילת חודש ינואר 1948 כזכור, הגיעו לוחמיו של פאוזי קאוקג'י ליישוב והתבצרו בו. מבנה התחנה נעזב מידי הבריטים בסמוך לסיום המנדט וכפי הנראה לא אויש בידי הלוחמים הערבים. סברה זו עלתה מאחר ועם סיומו של "מבצע חירם" שהתקיים בגזרה במסגרת מלחמת העצמאות, מצודת המשטרה נמצאה ריקה לגמרי. מבנה התחנה נראה שלם ונראה שהלחימה שהתקיימה בין אנשי קאוקג'י לצה"ל במהלך המבצע פשוט פסחה על המבצר הבריטי.
עם סיום הלחימה בגזרה ותפיסת היישוב בידי לוחמי צה"ל , הונף הדגל על גג מגדל השמירה הגבוה של המשטרה ולאחר זמן קצר, הועבר המבנה לידי משטרת ישראל – משטרת תרשיחא.
פעילות מתקן המים לאחר קום המדינה
בדרך כלל, על פי היסטוריה של חלק ממצודות המשטרה, בתום מלחמת העצמאות שהיתה בעצם מעין נקודת מפנה להמשך חייהן ותפקודן, במקרה זה תחנת המשטרה המשיכה את ייעודה במשטרת ישראל, ומתקן המים הניצב במרחק של כמעט קילומטר על ההר ממול ממשיך לעבוד.
מתקן המים אשר הניב כמויות גדולות של מים ואף מעל הנדרש לקיומה של תחנת המשטרה, חובר לאספקת מים ליישוב שהפך בינתיים לאחד מיישובי המדינה הצעירה, וכך עד שנת 1954 – 13 שנה לאחר בנייתו , 6 שנים לאחר תום המנדט הבריטי.
פעולה זו התאפשרה תודות לתכנון מדוקדק עם מינימום טכנולוגיה, אשר מביא את המתקן העצום לפעול בכוחות עצמו להובלת מים מהר אגר ועד ליישוב המתחדש.
כמה שנים לאחר מכן, שנת 1954, חובר היישוב המתחדש לאספקת מים שמקורם בנחל כזיב וכך פועל עד היום. אך כמו שציינו קודם, מתקן המים אינו זקוק לעזרה חיצונית וזה עדיין ממשיך את איסוף המים מדי חורף, למרות שנותק מהמערכת הישובית.
בשנת 2012, כאשר מנהל תחנת משטרת תרשיחא – סגן ניצב איתן רז לקח על עצמו פרויקט שימור ושחזור של מבנה התחנה המקורי, כחלק מיצירת מקום עבודה טוב יותר עבור שוטריו, מצאו לפי תרשימים מקוריים של תחנת המשטרה את מאגר המים הקבור בחצר התחנה. לאחר שאותר ונחשף המאגר מחדש, נשתלו סביב תחנת המשטרה בוסתני עצים מסוגים שונים וגינה יפה בשטח התחנה. ההשקייה של כל אלה, מתבצעת ממאגר המים שהתגלה. יעיל וירוק.
והיום…
מתקן אספקת המים המנדטורי ניצב במקומו כבר עשרות שנים. המתקן הפך להיות נקודת ביקור קבועה בקרב המקומיים החל מלנוח ולטייל במקום ועד לקיומם של אירועי הפנינג לסוגיו על משטחי הבטון הרחבים. למקום מגיעים שלל קבוצות, תיירים, אנשי מקצוע מתחום האדריכלות ואף מבקרים יחידים לבחון את הפלא ההנדסי הבריטי.
ההגעה בסמוך למקום מתאפשרת באמצעות רכב, ולאחר מכן הליכה של כ300 מטר בשביל טבע ירוק עד לשער הכניסה החלוד של המתחם.
מנקודת הכניסה נראה מצד שמאל את משטחי הבטון הקעורים, אשר נפרסים בצורת ריבוע לכיוון דרום עד לראש ההר. משמאל, נראה את ראש מאגר המים התת קרקעי אשר אליו התנקזו המים משלושת תעלות הניקוז הפרוסות בקצוות ומרכז משטחי הבטון.
מולנו נראה מבנה מרובע בגודל של מטר וחצי X שני מטר אשר פתוח בקצהו, מדובר בפתח הקולט הראשוני של המים. עומקו כפי הנראה כשני מטרים ואליו מופנים מי הגשמים בנקודה הראשונה. הפתח בריבוע תוכנן על מנת לאפשר למים העודפים שמגיעים לנקודה – לצאת החוצה מבלי ליצור עומס על פתח כניסת המים.
מפתח קולט הניקוזים, המים ממשיכים לבטן המאגר, אשר עומקו סביב ארבע וחצי מטר. בראש המאגר נראים לפחות שתי צינורות בעלי ראש T אשר מאפשרים ניקוז אויר למאגר התת-קרקעי, לפי סימנים במקום ישנה סבירות שהיו עוד צינורות אויר כאלה שהוסרו או נסתמו במהלך השנים.
בסמוך לפתח קולט הניקוזים, יש פתח ריבועי ממנו ניתן לראות את גובה המים בתוך המאגר התת קרקעי. במקורו, הותקן על דופן המאגר סולם לולאות ברזל (בדומה לאלו הקיימים במצודות הטיגארט), אך נראה שבמהלך השנים הוסרו חלק מהשלבים העליונים, ככל הנראה על מנת למנוע ממבקרים לרדת באמצעותו מטה. מפה נציין כי אין אנו ממליצים להיכנס לתוך מאגר המים כלל מסיבת בטיחות בעיקר.
בקצה הצפוני של המאגר, פתח נוסף הדומה לזה שבתמונה, אך שם נותר הסולם כמעט בשלמותו. ממנו נראו כאלה מבקרים שהחליטו לשחות בפנים המאגר. כאמור – לא ניסינו (:
נמשיך לחלק העיקרי של המתקן, עברנו לתוך התעלה המרכזית החוצה את המשטחים עד לראש ההר. מדובר בתעלה שגובהה שגובהה כחצי מטר ונמצאת באלכסון קבוע לעבר נקודות הניקוז בתחתית. משטחי הבטון סביבה קעורים לשם אגירת המים בצורה מיטבית, לפני שיזרמו לאחת משלושת תעלות הניקוז של המשטח.
כמות המים לפיה תוכנן גודל המשטח היו בשנים ההם סביב 450 מ"מ גשמים לעונה ממוצעת. זאת על מנת לאגור קצת יותר מ 1,800 קוב מים עבור הצריכה השנתית של תחנת המשטרה. בפועל, נוצר מצב מספר חודשים לאחר סיום הקמת המתקן, שיש עודפים רבים שנאגרו , חלקם נשפכו לסביבת המאגר ואילו היתרה הגיעו לצרכנים האזרחיים ביישובים הקרובים.
דבר מעניין נוסף שהתגלה בעת סקירה של אופי המצודה בתרשיחא, בדרך כלל וכל המצודות שהוקמו ברחבי הארץ (55 במספר) נהגו ליצור מאגרי מים בתחומי התחנה, אותם היו ממלאים בין היתר גם באמצעות ניקוז מי הגשמים ממרזבי גגות המשטרה היישר לבורות מים בחצרות הפנימיות.
בתחנת תרשיחא, באופן חריג בחרו שלא להקים מאגרים כאלה והניקוזים של גגות התחנה כלל לא הגיעו למאגרי המים. כפי הנראה המהנדסים שתכננו את המצודה הגיעו למסקנה שדי בכמות המים שתגיע ממשטח הבטון שעל הר אגר וכי אין צורך במקורות מים נוספים. גם יכול להיות ששטח הגגות הקטן יחסית של משטרת תרשיחא לא הצדיקו הקמת מערך ניקוז כמו ביתר התחנות. מדובר בעוד נקודה ייחודית של תחנת תרשיחא, בה הינה שונה מיתר אחיותיה מדגם טיגארט זה.
לסיום
את הביקור במתקן סיימנו בנקודה ממנה הגענו, בסמוך לגדר התיל ושער הברזל החלוד בכניסה. מדובר במתקן יפיפה ויחידי מסוגו שהוקם בארץ ישראל ובמיזם בנייני המשטרה הבריטית בפרט.
ניכר שהיתה חשיבה ותכנון רב בהקמת המתקן וחיבורו עם מצודת המשטרה הסמוכה. עצם קיומו של המבנה והמשך עבודתו העצמאית לאורך השנים מעיד על תכנון עתיר שנים ומראש. אין ספק שהבריטים הקימו את המבנה בצורה הטובה ביותר ללא התייחסות למשך שנותיהם כשלטון מנדט בארצנו.
ההגעה למקום אפשרית בכל ימות השבוע, פתוח לכל.
הגעה למקום הינה כדרך הכביש העולה מרחוב הכרמל לרחוב הדולב, מיד לאחר הכיכר של רחוב הדולב, ישנו שביל עפר העולה להר אגר מצד ימין של הכביש. לאחר כ-20 מטר ישנו שער בקר נעול, ניתן לעבור רגלית דרך השער הייעודי בצידו ומשם על השביל עד למעלה ההר.
מיקום בעמוד ענן – כאן
תמונות נוספות
לעוד כתבות, תיעוד וצילומים הקשורים במצודות המשטרה הבריטיות, מוזמנים להכנס ל "פרויקט טיגארט" בראש העמוד או כאן
אולי זו שיטה שאפשר לאמץ גם לימינו לשם שמירת מי שתיה במקומות נידחים
מקום פצצה
קרוב לבית שלי
עושים שם הרבה טיולים ומפגשים של חברים חברות
מספרים שבמים בפנים יש נחשים
מרתק