נר שמן בן כ-1700 התגלה לאחרונה בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בירושלים | הנר שהתגלה, מעוטר בסמל המנורה , המחתה והלולב | על פי בדיקת החוקרים, הנר מתוארך לתקופה הרומית המאוחרת | על פי סימני פיח שהתגלו על פייתו, ניתן להבין כי הנר שימש למאור לפני כ-1,700 שנה | הנר העתיק, מספק לנו הצצה מרתקת לחיי התרבות של היהודים בתקופה זו.
כתב: אפי אליאן | צילומים: אמיל אלג'ם , רשות העתיקות,
כתבת וידאו
נר חרס נדיר מהתקופה הרומית המאוחרת התגלה לאחרונה במהלך חפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות בסמוך להר הזיתים. הממצא הייחודי נמצא כשהוא מעוטר בסמל המנורה, המחתה* והלולב. בבחינה של הנר העתיק, נמצאו סימני פיח על פייתו, דבר המעיד שימש באופן פעיל למאור לפני כ-1,700 שנה.
* מחתה: כלי עזר לניקוי המזבח בבית המקדש, כלי לפירוק וסילוק גחלים.
הנר העתיק, מעניק לנו הצצה מרתקת לחיי התרבות והדת של היהודים בתקופה העתיקה.
בשיחה עם מיכאל טשרנין – מנהל החפירה באתר מטעם רשות העתיקות נמסר: איכותו האומנותית של הנר, אשר נמצא בשלמותו, יוצאת דופן ונדירה מאוד באיכותה. המנורה, מחתת הקטורת והלולב הינם סמלים הקשורים לזיקת האוכלוסייה היהודית לבית המקדש. ממצא זה מפתיע במיוחד, מאחר שמתקופה זו יש לנו החוקרים – מעט מאוד עדויות לקיומו של יישוב יהודי בירושלים ובסביבתה.
לאחר דיכוי מרד בר כוכבא על ידי הקיסר הרומי אדריאנוס בשנת 135 לספירה הנוצרית, יהודי העיר ירושלים גורשו מן העיר. מציאת הנר העתיק מהר הזיתים יכולה להיות עדות, אשר אולי פותחת צוהר לאפשרות של נוכחות יהודית סביב ירושלים במאה השלישית והמאה הרביעית לספירה הנוצרית.
לאור הממצא הנדיר, מספר בנימין סטורצ'ן – ארכיאולוג חוקר ברשות העתיקות: הנר משתייך לסוג נרות המכונה "נרות בית נטיף" מקור השם הוא על שם שרידי בית הייצור אשר נחשף בשנות השלושים של המאה הקודמת באזור בית שמש המודרנית. פיית הנר וכתפיו מעוטרות בדגמים גיאומטריים, כאשר במרכז הנר מופיע עיטור המנורה אשר לה שבעה קנים ובסיס בן שלוש רגליים. נרות שמן עם עיטור מנורה נחשבים נדירים מאוד וכמוהם מוכרים באוצרות המדינה בודדים בלבד.
קל וחומר נרות מטיפוס 'בית נטיף'. בחירת הסמלים על הנר אינה מקרית כלל. מדובר בעדות מרתקת לקשר בין חפצי היום יום לבין עולם האמונה של תושבי ירושלים העתיקה. לאחר בחינת הממצא עולה הסבירות כי הנר היה שייך לאדם יהודי, אשר רכש את הנר בגלל שייכותו הדתית והזיכרון לבית המקדש.
עוד מוסיף סטורצ'ן על הנר: ניכר כי הקדר אשר יצר את הנר הקדיש זמן ומאמץ רב לעיטורו. הנר הוכן בעדינות וגולף לפרטי פרטים. נראה כי הנר הוכן בתבניות דפוס עשויות אבן גיר רכה, כאשר העיטור המופיע עליו, גולף באמצעות מקדחים ואזמלים בפנים התבנית. תבניות אלו היו עשויות משני חלקים, עליון ותחתון, כאשר לצורך ייצור הנר , הצמיד הקדר את הטין הרך בין דפנות התבנית, ולאחר ששני חלקי הנר התייבשו – הם חוברו יחד ולבסוף נצרף הכלי והיה ניתן להשתמש בו.
שיטה זו של ייצור הנרות בתבניות, אפשרה עיצוב מוקפד ויצירתי יותר, כמובן גם הוספת העיטורים הביאו ליכולת יצירה עדינה ומפורטת יותר.
מנורת בית המקדש היתה סמל יהודי מובהק כבר בתקופת בית שני, עם זאת – לאחר חורבן בית המקדש, דימוי המנורה הפך לאייקון חשוב בזיכרון הקולקטיבי של היהודים בארץ ובכלל בתפוצות. לעיתים, הופיע דימוי המנורה על גבי חפצים אישיים כמו נרות שמן, אשר בהיותם כלי תאורה, אולי גרמו לתחושה של הדלקת המנורה האמיתית בפועל.
