חותם אבן נדיר עם כתב עברי קדום מתקופת ימי בית הראשון התגלה בירושלים

חותם אבן ייחודי, בעל כיתוב עברי קדום, התגלה לאחרונה בחפירות רשות העתיקות ליד הכותל שבירושלים | החוקרים: החותם – מהיפים ביותר שהתגלו אי פעם | על החותם, מופיעה דמות בעלת כנפיים וכתב עברי קדום | על פי החוקרים, החותם שימש לחתימת מסמכים בידי בעל תפקיד בכיר במנהל של 'ממלכת יהודה' 

כתב: אפי אליאן | צילומים: אמיל אלג'ם , אליהו ינאי, עיר דוד, | וידאו: אמיל אלג'ם

 כתבת וידאו (לחצו על התמונה להפעלה)

הכיתוב על החותם: 'ליהועזר בן הושיעיהו…' 

חותם נדיר מסוגו ונדיר ביותר, התגלה במהלך חפירות של רשות העתיקות בעיר דוד על יד הכותל המערבי. החותם, מתוארך לתקופת ימי בית ראשון – דהיינו בן כ- 2,700 שנה ונושא שם בכתב עברי קדום ודמות עם כנפיים. החותם נמצא בחפירות שבוצעו בגן הארכיאולוגי ע"ש דוידסון. 

בשיחה עם ד"ר יובל ברוך ונבות רום – מנהלי החפירה באתר מטעם רשות העתיקות נמסר כי החותם, העשוי מאבן שחורה, הוא מהיפים ביותר שהתגלו עד כה בחפירות שבוצעו בירושלים הקדומה. על החותם עוד ציינו כי הוא עשוי ברמה אומנותית גבוהה ביותר. 

הפריט הייחודי, אשר נחרט בכתב ראי, שימש את בעליו כקמיע ובנוסף לחתימת מסמכים ותעודות. החותם, בעל חתך קמור משני צדדיו, והוא בעל נקב מפולש לאורכו, כך שניתן להשחיל אותו על חוט או שרשרת ולענוד אותו על הצוואר. 

במרכזו של החותם, מתוארת בפרופיל דמות, אולי אף מדובר בדמות מלאך, בעלת כנפיים, אשר לבושה בכותונת פסים ארוכה וצועדת לימין. לדמות החרוטה רעמת תלתלים ארוכים אשר מכסים את העורף ועל ראשה – כובע, או כתר. הדמות נראית כמרימה זרועה אחת קדימה, עם כף יד פתוחה, דבר לפיו סבורים החוקרים כי מרמזת ככל הנראה על חפץ כלשהו שהחזיקה. משני צדי הדמות, חקוקה כתובת בכתב-עברי קדום 'ליהועזר בן הושיעהו' 

לדברי הארכיאולוג והאשורולוג – ד"ר פיליפ ווקוסבוביץ מרשות העתיקות, אשר אמון על חקר החותם" מדובר בתגלית נדירה ביותר ויוצאת דופן. זו הפעם הראשונה בה מוצאים ג'יני מכונף – דמות מאגית מגוננת בארכיאולוגיה הארץ-ישראלית והאזורית.  דמויות של דמונים מכונפים, מוכרים באומנות הניאו-אשורית של המאות השביעית-תשיעית לפני הספירה הנוצרית והם נחשבו למעין שדים מגוננים. 

החוקרים סבורים כי הפריט עליו הופעה בתחילה דמות הדמון לבדה, נתלה במקורו כקמיע על צווארו של אדם בשם הושעיהו, אשר היה בעל תפקיד בכיר במנהל של 'ממלכת יהודה. מתוקף סמכותו ומעמדו של אדם זה, הרשה לעצמו הושעיהו להדר עצמו בחותם אשר עליו חרותה דמות המעוררת יראה – כזו המהווה סמל שלטוני. 

עוד מוסיף ד"ר ווקוסבוביץ כי נראה שהפריט הוכן בידי בעל מלאכה מקומי – יהודאי , אשר כפי הנראה ייצר את הקמיע בהזמנת בעליו. על פניו נראה כי הוכן ברמה אומנותית גבוהה ביותר. 

החוקרים אשר בדקו את הפריט הנדיר לעומקו, משערים כי עם מותו של הושעיהו – ירש בנו יהועזר את החותם והוסיף לו את שמו ואץ שם אביו משני צידי הדמון. זאת אולי על מנת לנכס לעצמו באופן ישיר את הסגולות הטובות אשר הקמע אומר בתוכו כפריט מאגי. 

בבדיקה מול המקורות מהמקרא (דבהי"א יב", ז ) , נמצא כי השם יהועזר נמצא בצורתו המקוצרת – יועזר אשר היה אחד מגיבורי המלך דוד. כמו כן קיים אזכור נוסף בספר ירמיהו מ"ג ב, שם מאוזכר אדם עם שם מקביל – עזריה בן הושעיה, שבו שני חלקי השם הראשון רשומים אך בסדר הפוך, ואילו השם השני מופיע בצורה מקוצרת. 

השם מתכתב מבחינת צורת הכתב לחותם אשר התגלה והוא מתאים לתקופה זו. 

פרופסור רוני רייך מאוניברסיטת חיפה, אשר שותף למחקר מספר על הממצא:  השוואת צורת האותיות והכתב לאלה של חותמות ובולות עבריות אחרות אשר נמצאו בירושלים, מראה לנו שבניגוד לחריטה המוקפדת של הדמון – חקירת השמות על החותם נעשתה בצורה מרושלת דווקא. לא מן הנמנע שיהועזר עצמו היה מי שחקק מאוחר יותר את השמות על החפץ. 

ד"ר יובל ברוך – מנהל החפירה וסמנכ"ל ארכיאולוגיה ברשות העתיקות מוסיף כי "זוהי עדות נוספת ליכולת הקריאה והכתיבה אשר קיימת בתקופה זו…" בניגוד למה שנהוג אולי לחשוב, נראה שאוריינות בתשובה זו לא היתה נחלתה של האליטה בלבד. אנשים כן ידעו קרוא וכתוב, לפחות ברמה הבסיסית, לטובת סחר לדוגמה. 

מממצאים שהתגלו עד כה ברבות השנים, אנחנו כבר מכירים טביעות חותם רבות אשר מכילות כתבות בכתב עברי קדום, וכל אלה – נמצאו ברחבי עיר דוד וממלכת יהודה. 

דמות אדם בעל כנפיים, בסגנון ניאו אשורי מובהק – נחשבת ייחודית ואף נדירה מאוד באופנות הגילוף (גליפטיקה) של שלהי תקופת בית ראשון. השפעתה של האימפריה האשורית, אשר כבשה את אזור כולו, ניכרת כאן בצורה ברורה ביותר. 

יהודה בכלל וירושלים בפרט – באותה התקופה, היתה נתונה להגמוניה של האימפריה האשורית ואף הושפעה ממנה. דבר זה בא לידי ביטוי גם בהיבטים תרבותיים ואומנותיים כאחד. 

העובדה כי בעל החותם בחר בדמון כחותמו, עשויה להעיד כי הוא הרגיש חלק מהמרחב, ממש בדומה לאנשים כיום בישראל, אשר רואים עצמם כחלק מהתרבות המערבית. בתוך כך, אותו יהועזר החזיק גם בזהות מקומית, לכן שמו נכתב בכתב עברי, והשם שלו עצמו הוא אף שם עברי אשר משתייך ל'יהודה' 

בשנים  האחרונות אנו רואים כי מתרבות העדויות הארכיאולוגיות, בעיקר מתוך חפירות עיר דוד ולמרגלות הר-הבית, אשר מלמדות על מידת ההשפעה של התרבות האשורית באזורינו ובירושלים בעיקר.